בסיפור מסופר על:
פעם היתה מסילת ברזל לידה היה ביתו של שומר המסילת הברזל.
כשהמסילה היתה בסדר שומר המסילה יצא עם דגל ירוק ואם המסילה לא היתה בסדר הוא היה יוצא עם אדום.
בלילה, אם המסילה היתה בסדר הוא היה יוצא עם פנס לבן ואם היא לא היתה בסדר הוא היה יוצא עם פנס אדום.
בלילה אחד חלה שומר המסילה ולא היה מי שיצא לבדוק את המסילה.
"אני אצא לקראת הרכבת אינני מפחד" אמר שלמון בנם הקטן
"קטן אתה בני" אמר אימו, אך האב החולה אמר:"אין דבר, הוא יכול ללכת, אפשר לסמוך עליו".
ושלמון אמר: בדקתי היום את המסילה אני אחק את הפנס הלבן.
יצא שלמון, והלילה היה נעים ואז החלה רוח חזקה וברקים ורעמים ואז פגע ברק במסילה.
ראה שלמון את הרכבת מתקרבת אבל הפנס שלו היה לבן הוא הוריד את חולצתו האדומה ושם על הפנס הלבן ראה נהג את הפנס האדום והוא עצר, וכול האנשים שהיו ברכבת ניצלו.
אני מסכים עם גילי כי: שלמון עשה מעשה אמיץ ואחראי, אני לא הייתי יכול לעמוד מול רכבת כמו שהו עמד.
"שלמון נשא את רגליו ורץ לקראת הרכבת, רץ ומנפנף בפנס האדום וקורא בקול "אסון!, אסון!"
"עומד שלמון בין הפסים השבורים, את פנסו האדום הוא מניף למעלה, למעלה וליבו דופק, דופק, ראשו סובב סובב."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה